פסיבי או אקטיבי? השאלה האמיתית נמצאת בכלל במקום אחר
הרובד היותר עמוק של הפולמוס
משה לחיאני7 דקות קריאה
אחת השאלות הנפוצות בעולם ההשקעות היא: להשקיע באופן פסיבי או באופן אקטיבי?
לכאורה, זו שאלה מתמטית.
- מה התשואה?
- מה הסיכון?
- מה הסטטיסטיקה?
- איזו שיטה מנצחת לאורך זמן?
אבל בעיניי, זו הסתכלות חלקית מאוד, ואפילו רדודה משהו.
כי מאחורי הבחירה בין השקעה פסיבית לאקטיבית עומד אדם.
ואותו אדם מגיע עם פחדים, שאיפות, צורך בשליטה, חיפוש ריגוש, סבלנות, חמדת ממון, יכולת לספוג הפסד, נטייה לאימפולסיביות ובעיקר - דפוס אישיות מסוימת.
לכן השאלה היא לא רק "איזו שיטה טובה יותר?"אלא: איזו שיטה מתאימה לאדם שעומד מאחוריה?
לפני הכול: אין כאן מחנה של טובים ומחנה של רעים
השקעה פסיבית יכולה להיות דרך מצוינת לבנות תיק פשוט, מפוזר וארוך טווח.
השקעה אקטיבית יכולה להתאים לאדם שמעוניין ללמוד, לנתח, לקבל החלטות ולנהל חלק מהכסף שלו באופן יזום.
ואפשר גם לשלב.
אפשר שרוב התיק יהיה פסיבי, ובחלק קטן ממנו המשקיע ילמד ויתנסה בקבלת החלטות אקטיביות.
אין כאן חוק טבע שקובע שכל בני האדם צריכים להתנהל באותה צורה.
בדיוק כמו שלא כל האנשים צריכים להיות מהנדסים.
יש מי שאוהב לבנות, יש מי שאוהב לנהוג, יש מי שאוהב לנהל ויש מי שאוהב לעבוד עם אנשים.
אז למה שדווקא בכסף והשקעות, כולנו צריכים להיות אותו הדבר?
"מחקרים מראים שרוב המשקיעים האקטיביים מפסידים"
זו טענה שאני שומע לא מעט. ולא צריך להתעלם ממנה.
יש מחקרים ונתונים רבים שמראים שקשה מאוד למשקיעים ולמנהלים אקטיביים לנצח לאורך זמן את מדדי הייחוס, במיוחד לאחר עלויות.
אבל מכאן ועד המשפט: "לכן אין שום טעם ללמוד השקעות, לנתח או לקבל החלטות בעצמך" יש מרחק גדול.
בואו נפרק אותו.
קודם כול - על מי בדיוק אנחנו מדברים?
כשאומרים "משקיע אקטיבי", על מי מתכוונים?
- מנהל קרן?
- סוחר יומי?
- משקיע פרטי שמבצע כמה עסקאות בשנה?
- אדם שבוחר מניות לטווח של שנים?
- מי שמנהל את כל התיק שלו באופן אקטיבי?
- או אדם שמחזיק 90% מהתיק באופן פסיבי ומקדיש 10% ללמידה והתנסות?
אלה לא בהכרח אותם אנשים.
ולכן גם מסקנה שנכונה לקבוצה מסוימת אינה בהכרח הוראה אישית לכל אדם.
ויש עוד דבר שחשוב לשאול: נניח לצורך הדיון שהמחקר צודק. נניח שרוב המשקיעים האקטיביים אינם מצליחים לנצח את המדד לאורך זמן.
אז מה?
אם אדם בוחר להשקיע את רוב כספו באופן פסיבי, ובמקביל רוצה ללמוד במשך שנים כיצד לקבל החלטות השקעה טובות יותר, האם אסור לו להתנסות בסכום קטן?
- האם אסור לו ללמוד לנתח חברה?
- האם אסור לו לפתח יכולת?
- האם אסור לו לבדוק את עצמו?
ודאי שלא.
הוא יכול להגדיר מראש גבולות ברורים, להקצות חלק קטן מהתיק ללמידה והתנסות, ולבחון לאורך זמן כיצד הוא מתנהל.
ואולי יגלה שהוא דווקא טוב בזה.
ואולי יגלה שלא.
גם זו תוצאה מצוינת.
כי הוא למד משהו על עצמו.
הבעיה מתחילה כשהדיון הופך לדיכוטומי
"אני פסיבי, לכן אני חכם."
"אני אקטיבי, לכן אני מבין יותר."
"פסיבי זה עצלני."
"אקטיבי זה מסוכן."
אלה כבר לא משפטים על השקעות.אלה משפטים על זהות.
וכשאדם הופך שיטת השקעה לחלק מהזהות שלו, הוא מתחיל להגן עליה כאילו היא חלק ממנו.
ואז קורה דבר מעניין: הוא כבר לא בודק האם השיטה מתאימה לו. הוא מחפש הוכחות לכך שהוא צודק.
גם הפחד יכול להתחפש לחוכמה
יש אנשים שאומרים:
"אני לא מתעסק בזה. השוק מסוכן. מי שנכנס מפסיד. עדיף לא לגעת." (לרוב זה השלכת הפחדים שלו על אחרים)
אבל לפעמים זה בכלל לא אדם שבחר בגישה פסיבית.
הוא פשוט בחר לא לפעול.
וזה הבדל עצום.
פסיביות היא עדיין החלטה השקעתית.בריחה מהחלטה היא משהו אחר.
אדם יכול להחזיק תיק פסיבי במשך עשרים שנה מתוך החלטה מודעת, הבנה של הסיכונים ומשמעת.
ואדם אחר יכול להחזיק את אותו תיק בדיוק מפני שהוא מפחד לקבל החלטה.
מבחוץ הם נראים אותו הדבר.מבפנים - אלה שני אנשים שונים לחלוטין.
אפילו עסקת שורט יכולה להפוך למבחן אישיות
קחו לדוגמה עסקת שורט. זו פעולה מסוכנת שדורשת הבנה של מנגנון העסקה, סיכונים, עלויות, תזמון וניהול פוזיציה. - ולכן בהחלט ראוי להיזהר ממנה.
אבל גם כאן, לפעמים אנחנו שומעים אזהרה על שורט שמגיעה פחות מהיכרות עם העסקה ויותר מהפחד של מי שמזהיר.
וזה הבדל שכדאי לדעת לזהות. שורט אינו חייב להיות 'הימור נגד השוק'. ישנן אסטרטגיות שבהן פוזיציות שורט משמשות כחלק מניהול סיכונים או גידור או בזמן שוק דובי.
אבל מי שבוחר להשתמש בכלי כזה חייב לדעת בדיוק למה הוא עושה זאת, מה גבולות הסיכון שלו, ומה התוכנית שלו אם השוק ילך נגדו.
בלי כללי ברזל, כלי מתקדם יכול להפוך מהר מאוד לכלי הרסני.
וזה בדיוק העניין. לא הכלי לבדו קובע. האדם שמחזיק אותו קובע.
"אני פסיבי. למה שאני בכלל אלמד?" זו אולי אחת הטעויות המעניינות ביותר.
"אקנה מדד, אשקיע לטווח ארוך וזהו." - מצוין!
- אבל מה תעשה כשהשוק ירד בחדות?
- מה תעשה כשבמשך שנה התיק שלך בירידה?
- מה תעשה כשכולם סביבך יספרו לך שהם מכרו?
- מה תעשה כשכותרות העיתונים יכריזו שהפעם 'זה שונה'?
- מה תעשה כשהכסף שלך ירגיש פתאום לא בטוח?
כאן מגיע אחד האויבים הגדולים ביותר של המשקיע: אי־ודאות. ואי אפשר לבטל אותה. לא בשיטה פסיבית. לא בשיטה אקטיבית. לא באמצעות גרף. ולא באמצעות מחשבון ריבית דריבית.
אם אתה חושב שהשקעה פסיבית פוטרת אותך מהתמודדות עם אי־ודאות - כנראה שעדיין לא פגשת אותה באמת.
השאלה היא לא רק מה קנית. השאלה היא מי תהיה כשתגיע הירידה, והיא תגיע!
משקיע פסיבי יכול להיות ממושמע מאוד.
הוא יודע מה הוא עושה, הגדיר מראש את האסטרטגיה שלו ומסוגל להחזיק בה גם כשהשוק סוער.
אבל משקיע אחר יכול לקנות בדיוק את אותו מדד - ולמכור בפאניקה ברגע הכי גרוע.
על הנייר, שניהם 'משקיעים פסיביים'. בפועל, רק אחד מהם באמת התנהל לפי אסטרטגיה. השני פשוט נסחף עם הרגש.
ולכן לפעמים הבעיה אינה בחירת ההשקעה.
הבעיה היא היכולת שלנו להישאר נאמנים להחלטה שקיבלנו כשהיינו רגועים.
גמישות מחשבתית חשובה יותר מהצורך למצוא "שיטה מנצחת"
נניח שמישהו ימציא מחר שיטת השקעה חדשה. לא שיטה עם חמישים שנות היסטוריה. לא שיטה שמופיעה בכל הספרים. שיטה חדשה לחלוטין.
האם היא פסולה רק משום שהיא חדשה? אני לא חושב.
אם אדם לומד אותה בזהירות, מתנסה בסכום קטן, מגדיר סיכון, בוחן את התוצאות ובעיקר מגלה שהיא גורמת לו לקבל החלטות טובות יותר - להפחית אימפולסיביות, להיות ממושמע יותר ולנהל את כספו בצורה נכונה יותר - יש כאן משהו ששווה לבחון.
לא משום שהשיטה "מנצחת".אלא משום שהיא משפרת את האדם שמפעיל אותה.
וזו בעיניי נקודה עמוקה הרבה יותר.
בעולם ההשקעות אנחנו מחפשים כל הזמן את השיטה המנצחת.
אבל לפעמים מה שחסר לנו הוא לא עוד שיטה. - אלא גמישות מחשבתית.
כי הכסף שלנו פוגש את הזהות שלנו
פסיבי או אקטיבי הוא לא רק עניין של מתמטיקה.
הוא מספר משהו עלינו.
- האם אנחנו מונעים בעיקר מהיגיון או מרגש?
- האם אנחנו זקוקים לשליטה?
- האם אנחנו אוהבים ריגוש?
- האם אנחנו מפחדים מהפסד?
- האם אנחנו מסוגלים לשבת בשקט ולא לעשות דבר?
- האם אנחנו חייבים "לעשות משהו" כדי להרגיש שאנחנו מתקדמים?
- האם אנחנו מסוגלים לשנות את דעתנו כשמופיע מידע חדש?
- האם אנחנו יודעים להודות שטעינו?
- והאם אנחנו מסוגלים לקבל החלטה בלי לדעת בוודאות מה יקרה אחריה?
אלו כבר לא שאלות של שוק ההון.אלו שאלות של זהות האדם.
אז מה אני ממליץ?
לא לבחור פסיבי.ולא לבחור אקטיבי.אלא ללמוד איך אתם מקבלים החלטות.
- לפתח חוסן מנטלי.
- לפתח אינטליגנציה רגשית.
- להבין את דפוסי החשיבה שלכם.
- ללמוד לנהל סיכונים בהתאם לזהות וליכולת האמיתית שלכם.
- לפתח משמעת.
- לדעת מתי לפעול - ובעיקר מתי לא לפעול.
- ולבנות לעצמכם דרך שבה אתם מסוגלים להתמודד גם עם מה שלא ניתן לחזות.
אלה כלים שלא שייכים רק לבורסה.
הם יכולים להשפיע על הדרך שבה אנחנו מנהלים כסף, מקבלים החלטות ומתמודדים עם אי־ודאות גם בחיים עצמם.
ואגב, אני לא נגד השקעה פסיבית
להפך.
גם אני מחזיק חלק גדול מההון שלי באופן פסיבי ועוקב אחרי מדדים.
אבל מבחינתי, זה בדיוק מחזק את הנקודה.
אין כאן מלחמה בין פסיבי לאקטיבי.יש כאן שאלה אחת הרבה יותר חשובה:איך אתם מתנהלים מול הכסף שלכם?
כי אפשר לבחור השקעה מצוינת ולהרוס אותה בהתנהגות גרועה.
ואפשר לבחור אסטרטגיה פשוטה, להבין אותה לעומק, לבנות סביבה משמעת ולנהל אותה בצורה שקולה.
בסופו של דבר, הכסף לא פועל בחלל. - - הוא פוגש אדם.
והיחסים שלנו עם הכסף, הדרך שבה אנחנו חושבים עליו והדרך שבה אנחנו מגיבים כשהמציאות משתנה - יכולים להיות המחסום להצלחה.
אבל הם יכולים להיות גם המנוע שלה.
אז פסיבי או אקטיבי?
אולי זו בכלל לא השאלה.השאלה היא: מי מחזיק בהגה - ומה קורה כשהים מתחיל להיות סוער?
